אנשי הדממה

מאת: שולה פרומר, באדיבות ידיעות תקשורת

כשגדל מספר החירשים וכבדי השמיעה בחברת 'טלפארמה' בראשון־לציון, הוחלט שם ללמוד את שפת הסימנים, כדי לייצר תקשורת טובה יותר בין העובדים. "לקחנו את חדר הישיבות שלנו", משחזר ניצן שקל, מנכ"ל החברה, "הבאנו מורה ולמדנו את שפת הסימנים, כמו גם את הבנת תהליך
יצירת הקשר עם החירשים".
כלומר?
"איך לגשת אליהם, איך לא לצעוק (הם ממילא לא שומעים). אנחנו עומדים מולם באור ומדברים באופן הכי ברור, עם תנועות פה מודגשות במיוחד, והם מבינים. וכמו שאני למדתי, כך גם האחרים. עם הזמן, השילוב הזה של שתי השפות הפך טבעי ואוטומטי.
"כארגון מעסיק", מוסיף שקל, "אנחנו רואים בעובדים בעלי מגבלות עובדים לכל דבר ועניין, כשהשיבוץ למשרות עולה בקנה אחד עם המגבלה הספציפית. אנחנו לא מוותרים בכלום בגלל המוגבלות שלהם. היו גם כאלה שהלכו הביתה, אבל לא בגלל המגבלה, אלא בגלל שלא עמדו בסטנדרטים".
שקל מדגים את שוויון ההזדמנויות הגורף בממלכה הקטנה שלו. "הייתה תקופה שבמחלקת האריזה שלנו הועסקו שלוש אורזות חירשות", הוא מספר. "אצל החירשים, הדיבור מתבצע באמצעות הידיים, אבל כך גם העבודה, ושלוש האורזות אהבו מאוד לדבר וזו הייתה בעיה. בסופו של דבר אמרנו, שעם כל הכבוד, לרכל אפשר גם אחר כך. קודם צריך לעבוד".

כ־ 14 אחוז מכלל העובדים בחברה, שהיא בית מסחר לתרופות מקבוצת 'פישמן' וספקית בלעדית של תרופות וציוד רפואי לנכי צה"ל, הם חירשים וכבדי שמיעה. חלקם בתפקידי ניהול. על כך קיבלה 'טלפארמה' פרס מיוחד על פעילות למען הקהילה. "אין פה שום יחסי ציבור ולא ניסיון להעניק איזשהו נופך אלטרואיסטי לחברה. ממש לא", טוען שקל. "זה נבע מתוך החלטה לתרום לקהילה. זה הכל".

לצפיה בסרטון - העסקת עובדים עם מגבלות בחברת טלפארמה לחץ כאן